היא זרקה אותי ב SMS
אחרי 19 שנה שהשקעתי, נתתי מזמני ימים ולילות.
תמיד הייתי שם, בתקופות קשות וקשות יותר, בזמן הלימודים, העבודה.
עשיתי כל מה שצריך, מתי שצריך.
פתאום הכל נגמר בSMS אחד ואפילו די לקוני.
היו קצת סימנים מקדימים לפני ה SMS , לא אשקר, אבל כנראה העדפתי להתעלם מהם.
בשנים האחרונות ניתנה לי יותר עצמאות לעשות כרצוני, אפילו לא הייתי צריך לתת דין וחשבון לכל דבר שעשיתי או לא, גם המשימות שהוטלו עלי היו קצת יותר פשוטות ופחות עם אחריות, גם המבטים מהסובבים היו כאילו ידעו שזה הסוף ורק אני בחרתי להתעלם מהסימנים, עד שזה הגיע.
בוקר אחד, שיגרתי ורגיל ופתאום נחת SMS בנייד, פתחתי את ההודעה וקראתי מתקשה להאמין.
ההתחלה לא הייתה קלה, היו משברים ותקופות קשות, בעיקר בתקופות לחץ, בזמן הבחינות בלימודים או כאשר היה פרויקט חשוב בעבודה.
היו גם תקופות קסומות שבהן היו לילות בלי שינה רוויים בצחוקים ושיחות לתוך הלילה, היו ארוחות שחיתות מלאי אלכוהול ובעיקר תחושה של ערבות הדדית וגורל משותף.
עברנו מחזורי חיים שלמים יחד, חלמנו חלומות, עברנו תקופות של חיפוש עצמי, לימודים, בניית קריירה, בזמן הזה נולדו הילדים, גדלו, צעד ראשון, שן ראשונה, כיתה א' מתבגרים, מתקדמים.
בשנים האחרונות כבר היה יותר קל, אתה כבר מכיר את המטריה, יודע לעגל פינות איפה שצריך ולכבד אחד את השני. לא היה קל להגיע לשלב זה, בהתחלה היו כל הזמן תירוצים והתחמקויות, אח"כ כבר מבינים שאין ברירה ולומדים להסתדר איכשהו, אבל לקראת הסוף זה כבר היה צורך.
הסתכלתי שוב על ההודעה היבשה: "חייל מילואים יקר, הנך מועמד לפטור משירות ביטחון שייכנס לתוקפו החל מתאריך 31/12/2015"
זהו? ככה? אחרי כל כך הרבה שנים?
לא ביקשתי טקס פרידה במאות אלפי שקלים, למרות שהיה יכול להיות נחמד איזה טקס צנוע לכבודי באמפי פארק רעננה לאות הערכה על התרומה שלי בשמירה על בטחון המדינה, הופעה קצרה של ברי וקייטרינג של שגב, מה, רק יוחנן דנינו תרם למדינה?
טוב, אז לא אמפי-פארק אני אסתפק אפילו בטקס בבסיס צבאי עם בורקס וקריסטל קולה שפוגשים רק במילואים, הרס"ר ייעשה תסתסחים יצדיע ויגיש לי מגן הערכה בזמן שכל החיילים יעמדו בדגל שק ויצדיעו, גם מוגזם? אז אולי שיחת טלפון קצרה שמודה על כל השנים ומסבירה שזה לא אני זאת היא.
אבל ב SMS???
אולי אני כבר מיושן והצעירים של היום מעדיפים לשלוח הודעה מאשר להתקשר או רחמנא ליצלן להיפגש.
אבל בצבא שאני מכיר, בשביל לוודא כתובת של חייל היו יוצאים ל'סיור כתובות' ואשכרה מגיעים פיזית לבית של החייל ומחתימים אותו, אפילו עשיתי זאת מס' פעמים בצעירותי.
אז זהו, לבסוף נזרקתי ב SMS מקצינת הקישור, אני לא יודע מה פגע בי יותר, העובדה שמבחינתם אני כבר זקן מידי ולא נחוץ או ה SMS .
יפה מאוד