"בואו ילדים נכין יחדיו סופגנייה,
מבצק, מקמח, מים וריבה קנויה.
סו, סו, סופגנייה, חמה ומתוקה,
סו, סו, סופגנייה, לחג החנוכה"
נשלחתי אתמול בערב לרולדין,
חשקה נפשה של אישתי בסופגנייה לכבוד החנוכה
לא משנה שחג החנוכה יגיע עלינו לטובה רק עוד שלושה שבועות,
אבל הסופגניות כבר מטוגנות בשצף קצף וקצפת כבר עתה.
כבר בכניסה לחנות שלטים צבעוניים בישרו על 'קולקציית הסופגניות של 2016'
ובדלפק המכירה חולקו עלונים עם תמונות ותיאור הקולקציה החדשה.
קולקציית הסופגניות החדשה לא מביישת את קונדיטוריית 'פושון' הצרפתית,
כל סופגנייה ב'קולקציית הסופגניות של שנת 2016' קיבלה שם מפוצץ ולקרא את שמות המרכיבים לוקח יותר זמן מאשר לאכול את הסופגנייה.
הבחירה הייתה קשה, הסופגניות כולן נראו מעולה והתוספות מרשימות,
בהתחלה קצת נבהלתי מהמספר שהציג את הקלוריות בסופגנייה, אך נרגעתי כאשר המוכר תיקן אותי ואמר שזהו המחיר.
לאחר שליחת תמונות מהקולקציה לאישתי בווטסאפ, עשרות שאלות למוכר ושיחת טלפון לבנק לאישור עקרוני למשכנתא, נפלה ההכרעה ונבחרו להן שלוש סופגניות מהקטלוג.
המוכר ארז את הסופגניות באריזה מהודרת וקישט בסרט אדום, מזל שאישתי שלחה אותי לקנות, אחרת הייתה חושבת לפי רמת ההשקעה במתנה שכבר בגדתי בה או משהו.
שילמתי בכרטיס האשראי ב- 3 תשלומים על מנת לא לחרוג מהמסגרת החודשית בבנק ויצאתי לדרכי.
בעודי מניע את הרכב נזכרתי כי אשתי ביקשה גם חלב והרי ידוע שביצוע משימה אחת מתוך שלל המשימות שקיבלת מאשתך דינה כאי ביצוע כלל המשימות.
החבאתי את הסופגניות ברכב, בכל זאת הן עולות יותר ממנו (הרכב כבר בן שנתיים), וידאתי פעמיים כי הרכב נעול, הפעלתי את האזעקה ושמתי פעמיי לסניף רמי לוי הסמוך.
השומר בכניסה בירך אותי לשלום , הנהנתי חזרה וצעדתי פנימה עובר דרך מסדרון המבצעים,
בתוך הסניף עמדה לה עגלה ענקית עמוסה בסופגניות ושלט גדול מעל "סופגניות לחנוכה ב- 1 ₪"
עצרתי והסתכלתי על הסופגניות בעגלה,
סופגניות רגילות, שמנמנות, עם ריבת תות (שמכילה אפס אחוזי פרי) ואבקת סוכר בכמות מופרזת.
סופגניות ללא קולקציה ולא מקטלוג, אבל סופגניות שמבשרות את חג החנוכה, מטוגנות בשמן עמוק ששבר את שיא נס כד השמן והספיק להרבה יותר משמונה ימים.
בסוף לא יכולתי לעמוד בפיתוי וקניתי מגש סופגניות שלם שעלה כולו כמו חצי סופגנייה מהקולקציה.
בבית, אשתי וילדיי הסתערו על שלושת הסופגניות מהקטלוג, כל ביס וביס גרר מצדם נעימות עונג וצקצוקי לשון בעוד אני לעסתי את עיסת הבצק השמנמנה והדביקה והתלכלכתי מאבקת הסוכר שהתפזרה על חולצתי.
מאוחר יותר באותו ערב חזרתי שוב למרכז המסחרי,
אבל הפעם בחיפוש אחר תרופה לצרבת.