"אני צריך להכין מצגת לכיתה על זמר, זמרת או להקה שאני אוהב", אמר לי יום אחד הבן הגדול כאשר תפסתי אותו יושב מול המחשב אובד עצות. "אצטרך קצת עזרה ממך" הוסיף.
מצוין, אמרתי ומיד התיישבתי לידו
"מה צריך להיות במצגת?" שאלתי
"קורות החיים של האומן או הלהקה, ניתוח מספר יצירות שביצעו, הסיבות מדוע אני אוהב אותם ומילים של שיר אחד".
"אז על מי חשבת?" שאלתי,
"אולי נעשה על בוב דילן" הצעתי "זה שהראיתי לך קליפים שלו לפני שבוע"
"ההוא שמנגנן על גיטרה ומפוחית ביחד?" שאל בני, "שאמרת שהוא הזמר הכי טוב בעולם?"
"כן", אמרתי מרוצה מכך שהוא זוכר את אותו ערב שישבנו בסלון וראינו קליפים ב youtube וסיפרתי לו על השיר 'הוריקן' של בוב דילן.
באותו ערב הוא הסתקרן ושאל עוד ועוד שאלות על השיר שמספר על המתאגרף השחור רובין קרטר שישב בכלא 19 שנה עד שערער, זוכה ושוחרר. משפט שהתפרסם בזכות שירו של דילן משנת 1975 והפך לסמל מאבק בגזענות ואף נעשה סרט מאוחר יותר בהשראת השיר.
"לא רוצה בוב דילן", אמר הגדול בנחרצות
"אז אולי נעשה על דיוויד בואי", אמרתי
"הוא נפטר השנה, זאת תהיה מחווה יפה לאיש ממאדים, נספר על זיגי סטארדאסט, החייזר מכוכב אחר שהגיע לכדור הארץ להזהיר מחורבן קרב שבו המבוגרים כבר לא מבינים את ילדיהם והדרך היחידה להציל את העולם היא רוק'נרול.
אפשר לספר על אלבום הקונספט של דיוויד בואי ועל הופעותיו התיאטרליות פורצות הדרך באותה תקופה, דיוויד בואי ממש שינה את עולם הרוקנרול והמציא את עצמו מחדש כל פעם מחדש"
"לא מעניין", אמר הגדול
"טוב, יודע מה, בוא נעשה על מישהו ישראלי" אמרתי
"אולי אריק איינשטיין, למדתם עליו, זוכר? "
"אריק איינשטיין הזמר הכי ישראלי שיש, ששיריו מלווים את כל ההווי הארץ ישראלי, הוא היה זמר ושחקן והיה חבר בלהקות הטובות ביותר שהיו בארץ: החלונות הגבוהים, בצל ירק, שלישית גשר הירקון. אין אדם במדינה שלא מכיר ואוהב את השירים שלו, הוא חוצה עדות וסגנונות, הוא הקונצנזוס הישראלי".
בסופו של דבר המצגת שהכנו העלתה את השערת המחקר מתוך היצירה הסופר חשובה ועמוקה שיצאה בעולם המוזיקה בשנת 2016 סלסולים: 'מה מדבר אל הישראלים' ואף הגיעה לממצאים ברמת מובהקות גבוהה 'באס עם סלסולים'
מילות השיר מתארות את ההווי הארצישראלי, מקדם את אזורי התיירות הנהדרים שיש בארץ: טבריה ואילת ואת העדפה המוזיקלית של הישראלים 'באס וסלסולים'.
המצגת כללה גם מידע חשוב על גיבורי התרבות שאם לא הייתי יודע אותו כנראה לא הייתי מצליח להירדם בלילות. לדוגמא, האם ידעתם שבגיל 16 בן אל תבורי ניגש לאודישן לכוכב נולד ולא התקבל וסטטיק הוא בכלל מאומץ?
ועדיין מכל האופציות וכוכבי הרוק האלמותיים של כל הזמנים, אותם פורצי דרך ומשני תרבות בני בחר בצמד הכי צפוי שנראה ונשמע כמו פארודיה למוזיקה ולחיים בכלל.
ליבי קצת נצבט על הבחירה האומללה, הרי מאז היה קטן תמיד השמעתי לו מוזיקה איכותית וניסיתי לחשוף אותו כבר בגיל צעיר ללהקות וזמרי מופת כמו פינק פלויד, לד זפלין, מאיר אריאל ועוד רבים וטובים.
אז כנראה שזה אני שהזדקנתי והמוזיקה של היום נשמעת לי כמו קונצ'רטו למסור חשמלי עם נגיעות של פטיש אוויר, או שגם הדור הזה כשיגדל ילמד להעריך ולהבין את הקלאסיקות של פעם.
ואם חושבים על זה, גם אני בצעירותי לא התחברתי לכל הלהקות של 'הזקנים' והוריי קראו למוזיקה ששמעתי 'רעש', מה שגרם לי לאהוב ולהקשיב לה יותר.
בקיצור, רק הזמן יגיד ועד אז שהכל יהיה טוב "יה יה יה הכל יהיה טוב, יה יה יה, על כביש החוף".